טיפול משפחתי 
אמא זכרונה לברכה 
 
  צילום: (מתוך: לאהוב את אנה)    
טיפול משפחתי |
 
רביד פלג

על משמעותן של יתמות ושל אלמנות ועל ההתמודדות עם החיים במשפחה אחרי המוות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנשים מגדלים משפחה "למופת", אמא, אבא, ילדים, קריירה, זמן איכות, הכול כמתוכנן. מה קורה כששבר גדול פוקד את המשפחה, ואחד ההורים נפטר בטרם עת? מה משמעותו של אובדן שכזה? כיצד שומרים על משפחה מאוחדת ובטוחה? כיצד ניתן להמשיך את החיים לצד הדמות הנוכחת-נעדרת? סמדר לוי, עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת זוגית מ"ת.ל.מ אשקלון" - המרכז לטיפול פסיכולוגי, יעוץ ואבחון מדליקה פנס באפילה.
 

קטיעה – תרתי משמע

אלמן צעיר המטפל בילדים צעירים חיווה את החסר בשגרה היומיומית
 אלמן צעיר המטפל בילדים צעירים חיווה את החסר בשגרה היומיומית 
 צילום: (מתוך: לאהוב את אנה) 
 
"משפחה צומחת כרצף של חוויות על פני ציר של זמן", מסבירה לוי. "עם התרחשות אירוע של מוות, רצף ההתפתחות נקטע וחוקי המשחק משתנים. לעומת משחק החיים, המאופיין בהתפתחות ושינוי, המוות הינו סטטי וקבוע - הנפטר נשאר צעיר לנצח, בעוד שהאחרים ממשיכים לגדול, להתפתח ולהשתנות. מוות, הקוטע את רצף החיים, יוצר תחושה חריפה של חוסר, חלק מן הגוף המשפחתי נקטע ואיננו עוד, כשאין חשיבות לנקודת הזמן בה הוא מתרחש. החסר, הוא האלמנט המרכזי בחוויה של כל אחד מבני המשפחה, מהורה ועד פעוט".

מנשה איבד את אם ילדיו ברגע בו המשפחה התברכה בתינוק נוסף, האחרון מבין ארבעה ילדים. ברגע אחד הפך לאלמן ולהורה יחיד לילדים רכים. "אלמן צעיר, המטפל בילדים צעירים, יחווה את החסר בשגרת החיים היומיומית, בעוד שיתכן ובקרב אלמן מבוגר מכך, החסר יתבטא יותר בהיעדר בת זוג לחוויות ולתוכניות משותפות", מבהירה לוי. "החסר הוא סובייקטיבי, כמו גם ההתייחסות לאובדן. כל אחד מבני המשפחה חווה את החסר ממקום אחר ובאופן שונה, הקשור להוויה שהוא חי באותו רגע. לדוגמה, מתבגרת שאבדה את אמה, תחסר אישה שמהווה דמות לחיקוי או דמות להתמרדות. במובן המשפחתי, מערכתי, מוות בטרם עת, או מוות בכלל, מפר את איזון המערכת, מה שמחייב התארגנות מחודשת של בני המשפחה כמערכת אחת. הבנייה זו כוללת בניית תפקידים ותוכניות חדשות, שלוקחות בחשבון את החסר של הנפטר. בהתאם ליכולת ולצרכים של הפרטים במשפחה, מתבצעת חלוקת תפקידים מחודשת, הן של ההורה והן של הילדים, כך שחלק מתפקידיו של ההורה הנפטר, מתמלאים בידי הדמויות שנשארו".
 

רה-ארגון במשפחה

 
אתגרים רבים ניצבים בפני אבי המשפחה, האלמן הטרי, ובפני ילדיו היתומים. החיים אינם כפי שהיו עד לאותה נקודה. לטענת לוי, האובדן מחייב התארגנות מחדש, המערבת בעת ובעונה אחת את עיבוד האובדן יחד עם ההתמודדות עם המציאות החדשה. זהו תהליך המתרחש על פני שני צירים מקבילים:
הראשון, ציר התנהגותי רגשי, הכולל התמודדות עם השינויים במציאות, למשל, עזרה מילדי המשפחה הבוגרים בשגרת היום-יום, כגון קניות, ניקיון הבית וטיפול באחים הצעירים יותר. חשוב לדעת, שאין לצפות מאחים, בוגרים ככל שיהיו, למלא משימה כדוגמת טיפול בתינוק רך. במקרה כזה יש צורך במציאת דמות מטפלת חלופית, במקביל לאב המטפל, שאיננה אחד מילדי המשפחה. בדומה, אין לצפות שאחד הילדים יהפוך לבן הזוג של ההורה, שכן אז תשתבש התפתחותו התקינה בהיותו ילד. ילדים והורים שייכים לשני דורות נפרדים, אם ילד נבחר להורה מחליף (במודע או שלא במודע), נפגעת היכולת שלו להיות עסוק בהתמודדויות הנכונות לגילו. לכן, ילד צריך להמשיך להיות ילד, גם אם קיימות בעיות טכניות המקשות את ההתנהלות היומיומית, לאלו יש למצוא פתרון חלופי.

הציר השני הוא התהליך של פרידה מן הנפטר ומתן משמעות מחודשת לקשר עימו. זהו תהליך פנימי, הקשור למערכת היחסים שהייתה בין מי שנפטר לבין זה שנותר. על האדם החי לעבד ולשמר את הדמות שנפטרה בתוך עולמו הפנימי, על מנת להמשיך ולהיות איתה בקשר. במשפחות שונות נוצר פעמים רבות מצב בו לא מדברים על הנפטר, לכל היותר מנציחים את היותו בתמונה על הקיר. לתפיסתי, היעדר השיח עם ואודות הנפטר, כמו ממית אותו בשנית. חשוב לזכור כי גם בקרב הילד הצעיר ביותר, גם אם אין לו זיכרון מוחשי, קיים ייצוג מנטלי פנימי של הדמות המשמעותית שנפטרה. לכן חשוב לשוחח אודותיה, לעבד את הייצוג שלה, כך שיתקיים קשר פנימי בין הילד לבין הדמות שאיננה. לדבר אודות מה אמא הייתה אומרת על מעשה כזה או אחר, כיצד הייתה מגיבה אם הייתה רואה אותך עכשיו וכדומה. ילד צעיר, שלא הספיק להכיר את כל צדדיה של האם שנפטרה, יצא נשכר מן ההיבטים הנוספים שיושלמו תוך השיח אודותיה. זהו תהליך שמתבצע בתוך המשפחה, וכן ניתן להיעזר בטיפול רגשי בעת הצורך, לדוגמא כשיש אמביוולנטיות כלפי האדם שנפטר, כמו כעסים בלתי פתורים.
יעקב, צעיר המשפחה, שאיבד את אימו ברגע לידתו, עסוק בהצגת המשפחה. הוא מתעד את עצמו אומר "מה שהרג את אימא שלי זה אני, כי לא יצאתי כמו שצריך וגרמתי לה לדימום". מה הוא חש בתוכו פנימה? מה משמעותה של ההאשמה העצמית? "ילד שאמו נפטרה במהלך הלידה עלול, ברמה המודעת והלא מודעת, לחוש אשמה כבדה" מרחיבה לוי. "בשל עובדה זו, חשוב מאוד הדיבור על האם, שמאפשר התמודדות עם האובדן במסלול הרגשי, הפנימי. נכון יותר שילד שכזה ירגיש שהוא ילד רצוי, שציפו לו ושחשבו עליו, פנטזו עליו בטרם לידתו, ושאמו, אם הייתה רואה אותו כעת הייתה גאה בו עד מאד. תחושות אלו יוכלו לאזן את האשמה, שבבסיסה מביאה לתקיעות. ככלל מוות בטרם עת מערב את מימד האשמה, שכל בן משפחה עלול לקחת על עצמו, 'איך לא שמנו לב?', 'איפה טעינו?'. מעבר לעצב, ליגון ולגעגועים, האובדן מערב תחושות קשות של אשמה".
 
 

משקעי הזמן

מרכיב הזמן באובדן, מסייע להשיג את האיזון
 מרכיב הזמן באובדן, מסייע להשיג את האיזון 
 צילום: (מתוך: לאהוב את אנה) 
 
לאלמנוּת, כמו גם ליתמות, משקעים ברורים, הכוללים את התחושות המתייחסות לקטיעת רצף החיים והחוויות. "תחושות כמו החמצה, פספוס, חרטה ואשמה תופסים מקום ביומיום ובעיקר באירועים מכוננים של מעגל החיים. הכוונה היא לחגיגות משפחתיות כמו חתונה, גילאים משמעותיים כמו גיל בר ובת מצווה. מרכיב הזמן באובדן, מסייע להשיג את האיזון. האדם יגיע לנקודה בה הוא יכול לקבל את הכאב שכרוך באובדן ולהרגיש שהוא מסוגל להמשיך בחיים גם ללא הנפטר. זו משמעותו של הזמן שחולף. למימד הזמן משמעות נוספת בתחושת החסר, המשתנה בהתאם לנקודה בה האני נמצא על פני ציר הזמן. אלמנות והתייתמות בעת שהילדים צעירים, מביאה להתעסקות אינטנסיבית יומיומית של ההורה שנשאר. ילדים גדולים יותר ועצמאיים, זקוקים לפחות התעסקות קונקרטית מצדו של ההורה. היבט נוסף של הזמן בא לידי ביטוי בעובדה שההבשלה הרגשית של הילדים היא תהליך שמתרחש עד גיל ההתבגרות, ולכן היכולת שלהם לתפוס את משמעות האובדן משתנה בכל שלב התפתחותי. מכאן נובעת חשיבות נוספת לחזור ולעסוק באירוע המכונן של האובדן בכל נקודת זמן שהיא".
 

כללים בסיסיים לשימור המשפחה לאחר אובדן

אובדן פתאומי פעמים רבות מהווה איום על משמעות המסגרת המשפחתית וההמשכיות שלה. המטרה של האלמן או האלמנה היא שימור המסגרת המשפחתית כמסגרת מתפקדת המאפשרת התפתחות, צמיחה ותמיכה פיזית ורגשית.

• עשייה משותפת ליצירת לכידות משפחתית – אם נהגתם לבצע פעולות משותפות כמשפחה, המשיכו לעשות כן, תוך שינויים המתאימים למצב החדש. ערכו ארוחות משותפות, יציאות לבילויים משותפים, בססו שגרה קבועה, אף אם היא בהתחלה נעשית באופן מלאכותי. כל אלו יוצרים תחושת שיתוף היוצרת קרבה.

• טקסים ייחודיים למשפחה – ערכו טקסים כגון טקס שינה, טקס של ניקיון הבית, טקס לציון יום השנה של ההורה שנפטר ואף יום ההולדת שלו. העקביות היא שחשובה, שימור הטקסים מקנה חוסן רגשי, מקנה יכולת התמודדות, תחושת שייכות, המשכיות ומשמעות, שלרוב נפגעים עם אירוע האובדן.

• איוורור – ונטילציה – חשוב במיוחד בתקופה שסמוכה למועד האירוע, אך גם לאורך הדרך כולה. חשוב לאפשר שיחת שולחן, שכוללת את כל בני המשפחה, שמטרתה לתת מקום לשיחה על התחושות ביחס לאובדן (מה אני מרגיש? מה קורה לי? מה שאלו אותך בגן/בי"ס? מה הייתי רוצה לקבל מכם המשפחה וכד').

• שגרה – בטווח הקצר מאוד חשוב מאד לבנות, לכונן ולהיצמד לשגרה. היא נותנת בטחון והמשכיות. ראשית, לעבוד על הבנייה המחודשת של המערכת המשפחתית, בשגרה יומיומית ברורה ומסודרת. המטרה היא לתת תחושה שהפטירה של ההורה לא שוברת את המשפחה, לא "שוברת את הכלים", ממשיכים למרות ועם החסר, מבלי להתכחש אליו.

אלמנות ויתמות, הנגרמות כתוצאה מאובדן פתאומי, הן התמודדות עם טראומה חריפה המעוררת מגוון רחב של תחושות עמוקות ורבות משמעות. ההחמצה, הפספוס, הכאב והיגון נכונים וזהים במידה זו או אחרת הן לאלמנים והן לילדים שהתייתמו. החיים והזמן, שאינם עוצרים מלכת, אף לא בעקבות אירוע כה מצער ומשמעותי, יוכלו לקבל תפנית ובניה מחודשת כשבבסיסם כוונה, נכונות, מאמץ, רגישות וקומץ של אנשים, שכל בקשתם היא להמשיך ולהיות ביחד.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by